עו"ד שפטל נ' מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ - פסקדין

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבעת לתשלום פיצוי בסך של 75,810 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו וכללו עלות החלפת מנוע, החלפת גלגל תנופה ומצבר.

רקע עובדתי

במועדים הרלוונטיים היה התובע בעליו של רכב מסוג "פורשה" שנת ייצור 2001. אין חולק כי את הרכב רכש מבעלים קודם שנסע בו כ - 120,000 ק"מ.

הנתבעת מפעילת המוסך המורשה המרכזי לטיפול במכוניות מסוג "פורשה". אין חולק כי התובע נהג לטפל ברכבו במוסכה של הנתבעת.

בפברואר 2006 הכניס התובע את הרכב לטיפול תקופתי אצל הנתבעת. באותה עת נסע כבר הרכב כ – 175,000 ק"מ.

אין חולק, כי ביום 9.2.06 הסתיים הטיפול והודע לתובע כי הוא יכול להגיע לקבלו. אין חולק, כי סמוך לסוף יום העבודה הגיע התובע למוסך, שחרר את הרכב ונהג בו לביתו בקיסריה. אין חולק, כי טרם שחרר את הרכב, נמסר לתובע על ידי מי מאנשי הנתבעת כי בעת נסיעת המבחן נשמע רעש ממנוע הרכב. התובע טוען כי נאמר לו שאין הצדקה לפתוח את המנוע ואין מניעה לנהוג ברכב. הנתבעת טוענת כי הומלץ לתובע להותיר את הרכב לבדיקה אך הוא סירב.

ביום 14.2.06 נהג התובע ברכב מקיסריה לבית ינאי, שם נשמע לפתע רעש חזק מהמנוע שכבה ללא אפשרות לשוב ולהניעו. באמצעות גרר הובא הרכב למוסך הנתבעת.

ביום 16.2.06 הודע לתובע על ידי הנתבעת כי "המנוע הלך", כי יש נקב גדול ב"בלוק" המנוע ויש צורך להחליפו (ראה עדות התובע). הנתבעת הציעה לתובע להתקין ברכב מנוע משופץ שעלותו כ- 70,000 ₪, אך הוא בחר ליבא לצורך כך מנוע משומש בעלות של כ- 46,600 ₪. ההמתנה ליבוא המנוע המשומש ארכה למעלה מארבעה חודשים, במהלכם חנה הרכב בחצרי הנתבעת. כשהגיע המנוע, התקינו אותו אנשי הנתבעת ברכב. עבור ההתקנה גבתה הנתבעת סך של 7,413 ₪. לאחר ההחלפה נלקחו מהמוסך על ידי התובע הן הרכב והן המנוע שכשל. לדברי התובע, הוא מסרו ליבואן המנוע המשומש, כחלק מעיסקת הרכש.

סמוך לאחר מכן, התברר כי מצבר הרכב התרוקן והיה צורך להחליפו. עלות המצבר החדש כ- 970 ₪. התובע טוען כי הדבר נגרם בעטיה של הנתבעת אשר נמנעה מניתוק המצבר מנוע הרכב בעת שחנה בשטחה בהמתנה למנוע המיובא.

לאחר שהוחלף המנוע, שיגר התובע ביום 13.3.06 מכתב אל הנתבעת, בו טען כי הכשל במנוע והתרוקנות המצבר הוא תוצאת התרשלות הנתבעת ועל כן תבע מידה פיצוי בגינם. במכתבו הוסיף כי בעקבות האירועים נזכר כי בספטמבר 2005 נדרשה החלפת גלגל תנופה ברכב במחיר של 10,835 ₪, זאת מספר חודשים לאחר שבוצע על ידי הנתבעת טיפול תקופתי, ובדיעבד עלה בדעתו כי גם החלפה זו היתה תוצאה של התרשלות הנתבעת בביצוע הטיפול התקופתי (נספח א' לכתב התביעה).

משדחתה הנתבעת את טענותיו ודרישותיו, הגיש התובע ביום 30.7.06 את כתב התביעה שלפני.

במהלך קדם המשפט צירף התובע לתיק חוות דעת מומחה של מר ברוך מגלר, שהוא בעל מוסך. בעקבות הגשת חוות הדעת, ביקשה הנתבעת להגיש חוות דעת מטעמה ועתרה לחייב את התובע להעמיד לרשותה את המנוע שכשל. בשלב זה התברר כי המנוע כבר אינו ברשות התובע וכי גם מר מגלד מסר חוות דעת בלא לבדוק את המנוע. בנסיבות אלה, הגישה הנתבעת חוות דעת של המהנדס מר דוד נמרי, שהתייחסה לחוות דעת מר מגלד ולמסמכים שבחן המומחה.

טענות הצדדים

התובע טוען כי יש להחיל בענייננו את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" (ס' 41 לפקודת הנזיקין), כדבריו: "ברור לנתבעת – כמו לכל אדם – כי עצם העובדה ש"המנוע הלך" פחות משבוע לאחר שהמכונית יצאה מטיפול, היא הנותנת כי עסקינן ברשלנות רבתי מצד הנתבעת" (ס' 7(א) לתצהירו). התובע טוען כי משכך, הנטל להוכיח כי לא התרשלה מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בו.

כראיות הגיש התובע את תצהירו שלו ואת חוות דעתו של מר מגלד. מר מגלד חיווה דעתו כי מנוע של רכב "פורשה" המטופל כראוי צפוי לבצע 300,000 ק"מ – 500,000 ק"מ, ואין לצפות כי יסבול מבלאי עד כדי כשל מנוע לאחר 175,000 ק"מ בלבד. עוד ציין, כי משאין חולק כי לאחר הטיפול נשמע רעש ממנוע הרכב, די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת אחראית לכך שהמנוע "הלך" מספר ימים לאחר שחרורו מהמוסך. לדבריו, קיימת בעניין זה "אפשרות סבירה" כי במהלך הטיפול חדר או נשכח חפץ מתכתי כלשהו במנוע, והוא שגרם להרס המנוע. אשר לנזק לגלגל התנופה, סבור מר מגלד כי נגרם בשל מצמד שחוק וכי הנתבעת התרשלה בכך שלא החליפה מצמד זה בעת הטיפול התקופתי. לבסוף הוא מעיר כי אילו היתה הנתבעת מנתקת את המצבר מהמנוע בחודשים בהם עמד הרכב במוסך, היתה מונעת את התרוקנותו.

הנתבעת דוחה את כל טענות התובע. לדבריה, התובע לא הוכיח קיומם של התנאים הנדרשים להחלת הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" ולפיכך נותר הנטל על כתפיו להוכיח מה היה הגורם לנזק למנוע ולגלגל התנופה וכי נזק זה נגרם בהתרשלות הנתבעת. נטל זה לא הורם על ידו, שכן המדובר הוא בעניינים שבמומחיות והתובע לא תמך אותם בחוות דעת מומחה תקפה ובעלת משקל. לעניין זה טוענת הנתבעת כי מר מגדל אינו מומחה כהגדרתו בדין, וכן אין בחוות דעתו אלא השערות, שכן אינה מבוססת על בדיקת המנוע וגלגל התנופה, אף לא על מסמכים רלוונטיים כגון היסטורית הרכב. לדברי הנתבעת, הרכב נסע מספר קילומטרים רב טרם כשל המנוע, ואין חולק כי הכשל עלול היה להיגרם גם עקב בלאי או פגם בייצור. הנתבעת מדגישה במיוחד את הנזק הראייתי שגרם לה התובע בכך שהוציא את המנוע שכשל מרשותו ומנע אפשרות לבדיקתו. עוד היא מעלה טענת קיזוז לעניין שכר ראוי עבור חנית הרכב בשטחה במשך מספר חודשים.

לתמיכת טענותיה הגישה הנתבעת תצהירים של מר דניאל בין ומר גרשון גולדר, עובדי הנתבעת, וכן חוות דעת של המומחה מר דוד נמרי. בחוות דעתו ציין מר נמרי כי לא ניתן לקבוע מהי סיבת כשל המנוע בלא שנבדק המנוע עצמו, וכך גם גלגל התנופה. לדבריו, האפשרות כי נשכח חפץ כלשהו במנוע הרכב אינה אלא השערה וממילא גם אינה סבירה. מר נמרי מציין כי לאור מסמכי הטיפול ברכב, הרי שלא היתה הקפדה על ביצוע טיפולים תקופתיים במועד, ויש בכך כדי לתמוך באפשרות כי המנוע ניזוק בשל בלאי. אשר לגלגל התנופה, מציין מר נמרי כי לעתים מתעורר צורך בהחלפתו ללא קשר לשחיקת המצמד, ואין גם יסוד לטענה כי היה על הנתבעת להבחין בשחיקת המצמד בטיפול שבוצע מספר חודשים קודם להחלפת גלגל התנופה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את הראיות ונתתי דעתי על טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות. אציין כי גם אם התובע מאמין בכל ליבו שהמנוע כשל וגלגל התנופה ניזוק בשל התרשלות הנתבעת בטיפול (והתרשמותי היא כי אכן כך הוא מאמין), הרי שאין די באמונתו זו כדי לזכות בתביעתו.